להתעורר

הרגע הזה
אין לי מילים לתאר
וגם אין מילים שיכולות לתאר
זה לא רגע מיוחד
זב לא רגע מלא השראה
אבל איזה רגע יפה...

שדה התעופה של דלהי נראה כמו חיזיון תעתועים

מאחורי מסך אדי המנוע של המטוס המתכונן לטיסה הביתה.

אין דבר כזה כמעט!

חד - פעמיות

אי אפשר לתאר את החד פעמיות הזו
על הגאת באזור הדרומי של וראנסי
עדר בפאלו רוחץ בגנגה,
הילד לשמאלי מנסה לדוג קנה במבוק צף.
אישה מתרחצת על גדת הנהר, לידה מונח כלוב עם תוכי.
אדם זקן מוריד חולצה מחבל הכביסה.
הילדים קופצים למים.
קולות התרנגול נשמעים ממרחק.
תינוק בוכה בצריפי המגורים הקטנים.
מנועי הסירה וסירנת האמבולנס נשמעים באופק.
כמה שקט כאן...

כאשר אין יותר מה להשיג
כל יום נוסף הוא ברכה

יתושים

הסיפור הזה כבר היה פה,

רק אף אחד לא כתב אותו קודם.

בשלב הזה כבר לא ידעתי איך להמשיך אותו

אז חשבתי להדליק עוד סיגריית בידי,

למרות שהפסקתי לעשן,

ככה אני אומר לעצמי.

הכסא שאני יושב עליו חורק בכל תנועה שאני עושה אחורה.

כבר עשרים שנה שהוא נמצא כאן ומי יודע עוד כמה זמן הוא יחזיק.

כפות רגליי נחות בין עשבי הפרא וכל מיני חרקים מטפסים עליי.

אבל לא ממש איכפת לי.

אני מסתכל מסביבי

כל המילים שהייתי נוהג לראות כשהייתי ילד כבר לא כאן.

פעם הכל היה מוצף במילים.

על הקירות,

על הכיסאות,

באוויר,

בעננים,

בטיפות הגשם 

ובעקיצות היתושים

אבל היום כמעט כולם נעלמו.

כנראה בגללי, לא נתתי להן מספיק תשומת לב ודאגה

אז הן החליטו לעזוב.

עם רדת הערב היתושים מתעוררים...